כיצד מתמודדים עם אבחנה של מחלה כרונית?

מחלות כרוניות כמו סוכרת, סרטן, טרשת נפוצה וקרוהן, מלוות את האדם לכל אורך חייו. כשאנשים שומעים כי הם מאובחנים במחלה כרונית, הבשורה משנה באופן מיידי את הדרך בה הם רואים את עצמם ואת חייהם. איש לא יכול לקבוע בוודאות כיצד ובאיזה קצב תתקדם המחלה. התוכניות לימים ולשנים הבאות מושפעות. הטיול בסופשבוע, התואר, הזוגיות, המשפחה, הקריירה - כולם נצבעים בחוסר ודאות, גם אם המחלה לא באמת משפיעה על תחומים אלה.

חוסר הוודאות, הסימפטומים הפיסיים, הירידה ביכולות, האיום הכלכלי והשינויים במערכות היחסים יכולים לפגוע בחוסן הפסיכולוגי. ההשלכות הרגשיות יכולות להוביל להתבודדות, ניכור, ניתוק וגם לחוסר מוטיבציה להיענות לטיפולים הרפואיים, לתפקד בחיי היום-יום ולמצות את הפוטנציאל האישי.

חוסר אונים, תסכול, חוסר תקווה, עצבות, מרמור, חרדה, חוסר סובלנות, אשמה, דחק וכעס הן תגובות נורמליות כחלק מתהליך האבל וקבלת המחלה בסופו. עם זאת, יש לוודא כי תגובות אלו משרתות את התהליך ומקדמות את המאובחן לקראת איכות חיים לצד המחלה. ריכזנו כמה עצות שיעזרו למתן את התגובות הפסיכולוגיות השליליות ולזרז את תהליך הקבלה:

למד אודות המחלה

חשוב להכיר בכך שהתגובות הפסיכולוגיות לאבחנה של מחלה כרונית הן לתפיסה הסובייקטיבית שלך, הנוטה להיות קטסטרופאלית במצבי דחק. ידע יכול לאזן את תפיסתך, לחזק את יכולות ההתמודדות שלך עם המחלה ולעזור להפיג את הפחד והחרדה. מידע מהצוות הרפואי והסיעודי, מאנשים עם מצב רפואי הדומה לשלך ומאתרים מבוקרים יעזרו לתקן את הראייה הקיצונית ויוכלו לכוונך להתמודדות נכונה.

פנה לקבוצות תמיכה

קבוצות תמיכה מספקות מידע מותאם העוזר לפזר חלק מחוסר הוודאות המאפיינת את שלביה ההתחלתיים של מחלה. השיתוף עם אנשים כמוך, יעזור להבין שאינך לבד במערכה וכי יש דרכים אפקטיביות להתמודד עם המחלה. הפחתה מתחושות הבדידות וחוסר הוודאות יקלו על ההתמודדות עם המחלה, כמו גם הידיעה שקיימת קהילה שתתמוך בעת הצורך. כיום קיימות בנוסף לקבוצות התמיכה המסורתיות גם קבוצות תמיכה וירטואליות, בהן ניתן להשתתף גם בשם בדוי.

בצע פעילות גופנית

פעילות גופנית היא כלי יעיל מאוד בניהול הדחק. השימוש בגוף יעזור לך "לשחרר קיטור" ולהרגיע לחצים וחרדה ויסייע להגברת תחושת השליטה על הגוף. פעילות גופנית תורמת גם לשינה טובה יותר ויכולה להפחית מן הלאות המאפיינת חלק מן המחלות הכרוניות. קיימת טעות שבעבר (הרחוק) היתה רווחת גם בקרב צוותים רפואיים, כי אנשים עם מחלות כרוניות לא צריכים לעסוק בפעילות גופנית בגלל העייפות, החולשה והכאבים. כיום ידועה ומתוקפת תרומתה של הפעילות הגופנית למצב הגופני והנפשי של המטופל, בעיקר לאלו עם אבחנה של מחלה כרונית. במידה וקיימים ספקות, שאל את הרופא המטפל לגבי פעילות גופנית ובמידת הצורך פנה לפיזיותרפיסט או מאמן כושר שיקומי שינחה אותך לפעילות המתאימה לך תוך התחשבות במגבלות הקיימות.

דאג לעצמך

שמור על שגרה בריאה, הקפד על אכילה נכונה, שמור על הופעתך החיצונית, שמור על שינה מסודרת והתעמל – כל אלה יסייעו לך להתמודד עם המחלה פיזית ונפשית. אל תשקע במחשבות ותיסגר, זה הזמן להסחת דעת ועיסוק בדברים שמהנים ומרגיעים אותך, בעיקר אלו שניסיון העבר הוכיח שהם כאלו: המפגש עם החברים, הפאב הקבוע בימי חמישי, שבת בבוקר בפארק עם הילדים, הסרט, המסאז', הים. פנק את עצמך - מגיע לך. צא גם אם בתחילה ההרגשה היא מאולצת.

שתף בתחושותיך

שיתוף אחרים ברגשות ובמחשבות כנראה יקל עליך. מצא את האנשים המתאימים איתם תוכל לחלוק את אשר על ליבך. ההחלטה למי לספר היא רק שלך, רק זכור ששמירת סוד דורשת השקעת אנרגיה מיותרת. במידה ואתה מתקשה לספר לקרובים לך על ההתמודדות עם האבחנה, שתף את הרופא המטפל או הפסיכולוג הרפואי במחלקה בה אתה מטופל. השיתוף מאפשר לאחרים להקשיב ולהרגיע, ועוזר לשים את הפחדים והחרדות בפרופורציות המתאימות. בשלבים הראשונים קשה לראות כי התחושות הן זמניות ויש לרוב צורך בגורם חיצוני שיעזור לעשות zoom out.

הקל על עצמך

הפחת את כמות הדחק עימה עלייך להתמודד על-ידי שחרור ממחויבות שאינן הכרחיות. דחה את מה שניתן ובקש עזרה. לעזרה פנים רבות, החל מאוזן קשבת, חברות וקירבה נפשית, דרך ייעוץ בפתרון בעיות ועד לעזרה מעשית בחיי היום-יום, כמו הסעה, טיפול בעניין בירוקרטי או בישולים. כאשר האנשים הקרובים אליך צופים בך מתמודד עם אתגר, הם ישמחו להרגיש כי הצליחו לתרום, להקל עלייך ולהיות שותפים בשיפור מצבך. זכור - התקופה שלאחר האבחנה אינה מתאימה לקבלת החלטות משמעותיות שאינן הכרחיות, כגון החלפת עבודה, פרישה מהלימודים או רכישת דירה.

אל תתעלם מדיכאון

בממוצע, כשליש מהאנשים עם מחלות כרוניות יסבלו גם מדיכאון (הסטטיסטיקה משתנה בהתאם למחלה). מחקרים הראו כי תסמיני הדיכאון מופיעים לרוב בשנתיים הראשונות לאחר אבחון המחלה. חשוב לציין, כי על אף שקיים קשר הדוק בין המצב הנפשי למחלה כרונית, אלו שני מצבים שיש לטפל בהם בנפרד. אין לראות בבעיה נפשית תופעה "לגיטימית" בעקבות האבחנה או המחלה הכרונית. מצוקה, דחק, דיכאון וחרדה הן תגובות הדורשות התייחסות ובמידת הצורך טיפול, מוקדם ככל שניתן. 

פנה לעזרה מקצועית

אם התגובות הרגשיות לאבחנה מציפות אותך, פוגעות ביכולתך לנהל את המחלה ולתפקד בחיי היום-יום, והאסטרטגיות שצוינו קודם לכן אינן עוזרות לך - פנה לעזרה מקצועית. אתה יכול לפנות ישירות לפסיכיאטר, פסיכולוג רפואי או עובד סוציאלי במקום בו אתה מטופל או בקהילה. שיחה עם איש מקצוע, אשר מכיר ומבין את התהליכים שעובר אדם לאחר אבחון מחלה כרונית, יכולה לעזור בהתמודדות ועשויה לסייע בשינוי סגנון החשיבה. שיחות אלו יכולות להיות ממוקדות בהתמודדות הנוכחית, לקצר את תהליכי קבלת המחלה ולמנוע סיבוכים והחמרה במצב הגופני, הנפשי והחברתי כאחד.

זכור שזו יכולה להיות נקודת מפנה

קבלת אבחנה של מחלה כרונית יכולה להיות שלילית, מן הסיבות המובנות, אך לא כל האנשים מגיבים באופן זה. בקרב חלק מהאנשים קבלת האבחנה הינה סיום של תקופת חוסר ודאות מתישה, לאחר ביקורי מומחים, בדיקות והשערות לגבי מצבם הרפואי. מעבר לכך, ישנם אנשים המוצאים את האבחנה כהזדמנות לביצוע שינוי בחייהם. ישנם מקרים רבים של אנשים ששינו את מסלול הקריירה, סגנון החיים, נכנסו לכושר וקידמו את רווחתם הנפשית בעקבות המחלה. קבלת האבחנה יכולה להיות "נקודת מפנה" ולהפוך לנקודת הזמן שממנה יוערך מחדש העתיד ויתבצעו שינויים משמעותיים בכדי לעשותו טוב יותר.

*ערן ברקוביץ הוא פסיכולוג רפואי מומחה ומנהל קהילת טרשת נפוצה בכמוני