מחלת קרוהן, כמו גם קוליטיס כיבית, היא אחת מכמה מחלות מעי דלקתיות כרוניות. המחלה מאופיינת בדלקת של המעי הדק, לרוב בחלקו המרוחק, (האיליאום הדיסטלי) זה שקרוב יותר למעי הגס. הדלקת יכולה להופיע במקטעים,  או לכל אורך צינור העיכול – מהפה ועד פי הטבעת. היא יכולה להשפיע על כל שכבות דופן המעי – מהרירית שפונה לחלל המעי ועד לחלקים הפנימיים של הדופן.

הסיבות להתפתחות מחלת קרוהן  אינן ידועות במלואן. הן קשורות כנראה למספר גורמים וביניהם: תורשה (כ-30% מהמקרים), חיים בארץ מתועשת ומעמד סוציו אקונומי גבוה, צריכת מזון מעובד ומתועש, סטרס, נטילה מוגזמת של אנטיביוטיקה, תרופות מסוג NSAIDs ועישון.

לרוב המחלה מתפרצת בין שני מוקדי גיל: 15-30, ובגיל מבוגר יותר 50-70.

 

מחלת קרוהן יכולה להתבטא באופנים שונים:

  • דלקתי – שלשולים, עליית חום, תופעות בעור ובמפרקים.
  • חודרני – היווצרות נצרים (פיסטולות) בין המעי לאיברים פנימיים שכנים, ואף מחוץ לגוף (פיסטולות פרי אנליות)
  • חסימתי – היצרות של חלל המעי וסיכון מוגבר לחסימות.

 

התנהגות המחלה משתנה לאורך השנים. בהתחלה, אופי המחלה הוא דלקתי. רוב החולים מתלוננים על דלקת, חלקם מתלוננים על מצב חודרני, ובודדים מתלוננים על חסימה. עם השנים והנוכחות הדלקתית המתמשכת, הסיכון לפרופורציות ולחסימות הולך ועולה. בשלב הזה, אופי המחלה הופך להיות חסימתי: דופן המעי מתעבה, חלל המעי הולך ונעשה צר יותר, והסיכון לחסימה על ידי מזון גדל. חסימה יכולה להיגרם גם לאחר ניתוח בטן.

 

בין רגיעה והתלקחות

מחלת קרוהן היא מחלה כרונית, המתנהלת ב'גלים': היא נעה בין רמיסיה - מצב רגיעה ומיעוט סימפטומים, לבין התלקחות – מהלך סוער ומרובה סימפטומים. הסימפטומים העיקריים הם שלשולים מרובים, לפעמים עם דם, כאבי בטן, בחילות והקאות. המצב עלול להגיע עד התנקבות דופן המעי, חסימות מעיים וצורך בניתוח. שני מצבים עיקריים יכולים להוביל להיצרות חלל המעי וסכנה לחסימות או תת-חסימות:

  • השקה בין חלקי צינור המעי כתוצאה מצלקת שנוצרה לאחר ניתוח. לרוב, מדובר במצב בלתי הפיך המצריך זהירות קבועה באכילה.
  • דלקת פעילה אך מקומית בצינור העיכול, שיוצרת נפיחות של הרירית המקטינה באופן טבעי את החלל של המעי 

תזונה מותאמת לחולים במחלת קרוהן

בניגוד לעבר בו התעלמו מהמיקרוביום – מיקרואורגניזמים השוכנים במעיים - מכיר כיום המדע בחשיבותם ובתרומתם להתפרצות ומהלך המחלה. תזונה משפיעה על הרכב והתנהגות המיקרואורגניזמים הללו, ולתזונה מותאמת תפקיד חשוב בשמירה על רמיסיה ומניעת התפרצויות.

 

בבואנו להתאים את התזונה לאדם החולה בקרוהן או קוליטיס, עלינו לקחת בחשבון מספר פרמטרים:

  1. שלב במחלה – מאחר שהמחלה מתנהגת בין רגיעה (רמיסיה) להתלקחות, התפקוד של מערכת העיכול תלוי בשלב של המחלה. תזונה במצב של התקף אינה דומה לתזונה במצב ביניים או במצב של רמיסיה. השאיפה היא להביא את האדם למצב של רמיסיה ולשמר אותה גם באמצעות תזונה אנטי דלקתית, המתחשבת ביכולת המעי לעכל ולספוג מזון.
  2. מצב תזונתי כללי - משקל, רמת חלבוני הדם, חומצות שומן חיוניות, ויטמינים ומינרלים. בבניית המלצות התזונה יש לקחת בחשבון את כל המרכיבים הנ"ל ועוד.
  3. טיפול בסיבוכים קצרי טווח, כמו אנמיה מחוסר ברזל, חומצה פולית או ויטמין B12, ומניעת חסימות מעיים, במקרה שקיימת היצרות במעי.
  4. מניעת סיבוכים ארוכי טווח, כגון שמירה על מסת העצם למניעת אוסטאופורוזיס, מניעת השמנת כבד ומחלות לב וכלי דם.
  5. טיפול בתסמינים של המעי הרגיז – המלצות התזונה צריכות להתייחס לטיפול בסימפטומים הכוללים נפיחות וגזים, כאבי בטן ואי סדירות ביציאות, גם אם אינם משויכים ישירות לנוכחות של דלקת.

 

שיטת הרמזור™ להתאמת תזונה לחולי קרוהן

שיטת הרמזור ™ עוזרת לחולי קרוהן להבין טוב יותר את התנהגות המחלה בגוף, ומאפשרת להתאים את התזונה בצורה מדויקת יותר. תזונה מותאמת מאפשרת ללוות את תפקוד מערכת העיכול ממצב של חוסר עיכול וספיגה קשים, ועד למצב התקין ביותר שבו מרגישים טוב רוב שעות היום. השאיפה הקבועה היא לשמור על רמיסיה ולמנוע התפרצויות.

 

שלב 'אור אדום'

זהו שלב ההתלקחות, ההתקף. הסימפטומים כוללים שלשולים מרובים וחזקים, מלווים לפעמים בריר ביציאות, חום, כאבי בטן עזים, ירידה במשקל, וחולשה קיצונית. בנוסף, יכולה להיות מעורבות של סימנים מחוץ למעי כמו דלקות פרקים, דלקות עיניים ועור. במצב של התלקחות ההיצרות חמורה יותר, מעבר המזון מלווה בכאב ורעשים אופייניים המזכירים ביקבוק. הסכנה לחסימות חלקיות או מלאות – גבוהה.

 

הנחיות תזונה:

במצב כזה האכילה מוגבלת מאוד, משום שיכולת המעי לעכל ולספוג מזון מועטה ביותר.

 

כדי לשמור על מצב תזונתי סביר, יש לדאוג להשלמות ולצרוך הזנה אנטרלית - מזון רפואי נוזלי. אלו תכשירים תזונתיים הניתנים לרכישה במרשם בבית המרקחת. המחקרים מראים שיפור ואף ריפוי הרירית בתזונה אנטרלית בלעדית הניתנת למשך 6-8 שבועות. יחד עם זאת, המחקר הישראלי האחרון שנערך בבי"ח וולפסון הדגים שיפור ניכר במצב המעי, גם כאשר תכשירי המזון הרפואי ניתנו במקביל למזון המותאם למצב של דלקת, ולא באופן בלעדי.

 

המזונות הניתנים לצריכה בשלב 'אור אדום': מרק עוף ובשר עוף (רצוי להשתמש בבשר עוף שאינו מכיל אנטיביוטיקה והורמונים), ירקות כתומים מאודים, מחית בננות, אורז לבן עגול, ביצה קשה או רכה. מרק ירקות כתומים טחון היטב, עם או ללא עוף, יכול גם לשמש מקור לאספקת ויטמינים ומינרלים שהוא יעיל ונוח לעיכול.

 

ניתן להמליץ על צריכה מרובה של מיצי ירקות מסוננים כגון מיץ גזר, סלרי, עלי קייל ותרד. ניתן להמתיק מיצי ירקות על-ידי הוספת פרי. פיטו כימיקלים שנמצאים בירקות ופירות אלה וביניהם פלבונאידים, יעילים בעיכוב תהליכי דלקת. לכן, הכנסה מאסיבית של מרכיבים אלה לתפריט תורמת להקטנת תהליכים דלקתיים בתאים.

 

בשלב 'אור אדום', התזונה חייבת להיות דלה בסיבים תזונתיים בלתי מסיסים ובייחוד סיבים ארוכים יותר. סיבים אלה מעלים את הסיכון ליצירת "פקק" בחלל המעי הצר המכונה "פיטו-בזואר". יש להימנע מאכילת פירות כמו אפרסמון, אבטיח, קליפות של פירות וירקות טריים, קליפות של פלחי פירות הדר, אננס ומנגו. במקביל, יש להימנע מאכילת ירקות כמו סלרי, כרוב, גבעולי מנגולד, תרד ודומיהם.

 

יש להימנע ממוצרי חיטה ומוצרי חלב, להמעיט בשומנים, להוריד מהתפריט מזונות מעובדים ומתועשים המכילים חומרים מתחלבים, משמרים, צבעי מאכל וכד'. את השמנים מומלץ להחליף לשמנים בעלי ערך תזונתי גבוה, כמו שמן זית או שומשום.

 

שלב 'אור צהוב'

אצל חולי קרוהן רבים מתקיים לאורך שנים מצב ביניים, בו רוב הזמן הם נמצאים בין התקף לבין רמיסיה. במצב הזה קיימת רגישות גבוהה למזונות שונים, מצבי סטרס או עומס רגשי כמו תקופות מבחן או לחץ בעבודה, היכולים לגרום לאירועי שלשול או כאבי בטן. לרוב, הבדיקות יכולות להראות תקינות אך עדיין קיימים סימני מחלה. הסימנים מתונים, יש פחות כאבי בטן, הרעשים נעשים קלים ושקטים יותר, מורגש שיפור במצב אך זו בוודאי לא הרמיסיה המיוחלת.

 

הנחיות תזונה:

בשלב זה כדאי להתחיל לשחרר את התזונה העוצרת, המוגבלת. עדיין מומלץ לשלב את הפורמולה הנוזלית בהיקף של כ-50% מהקלוריות היומיות. ניתן לשתות אותה בין הארוחות, או לשלבה כחלק מהארוחה.

 

בנוסף למזונות המותרים בשלב 'אור אדום', ניתן לצרוך גם דג אפוי או מבושל. רצוי לצרוך דגים עשירים בחומצות שומן מסוג אומגה 3, כמו סלמון, בורי, פורל. יש להמשיך ב"גמילה" ממזונות מתועשים, משקאות קלים, וקפה.

 

כדי להתחיל להחזיר לתפריט מאכלים העשירים יותר בסיבים תזונתיים, ניתן להתחיל לצרוך פירות וירקות טריים מקולפים, מאודים, אפויים או מבושלים. זה השלב שבו מתחילים להשתמש במחית פירות, ירקות פחות מרוסקים, וקמח מגרעין מלא ללא תוספת סיבים (לדוגמא: קמח כוסמין לבן ומלא, 50%-50%).

שלב 'אור ירוק'

זהו מצב רגיעה המכונה רמיסיה. במצב זה מרגישים רגיל ואין סימפטומים של המחלה. הרמיסיה המיוחלת היא רמיסיה עמוקה –  Deep Remission, כלומר היעדר סימפטומים ב-3 רמות: קלינית (אדם מרגיש רגיל, ללא כאבי בטן, הפרעות ביציאות וכד'), אנדוסקופית (תוצאות הקולונוסקופיה ו/או הקפסולה מציגות רירית מעי תקינה) ותמונת הדם מראה איזון בכל המדדים. במצב הזה ההיצרות במעי אמורה להתרחב, וחלל המעי יאפשר מעבר מזון תקין.

 

הנחיות תזונה:

האם בשלב זה אפשר לחזור לאכול הכל? כן, בתנאי שנגדיר את "הכל" בצורה מדויקת יותר. כדי להאריך את הרמיסיה, כדאי להמשיך ולשמור על הכללים שנרכשו בשלבים האדום והצהוב: הימנעות מחיטה ומוצרי חלב ניגרים במיוחד, ממזון מטוגן ומתועש, משקאות קלים ומוגזים, משומן מוקשה וכד'.

 

התפריט צריך לכלול מגוון של פירות ירקות, טריים ומבושלים, בנוסף למנות חלבון, שומן ופחמימה שניתנים לגיוון. אפשר בשלב זה לנסות ולכלול בתפריט קטניות קטנות, רצוי מונבטות. יש לכלול דגנים כמו שיבולת שועל, גריסים, וקינואה. מבין השמנים טוב להשתמש בשמן זית בכבישה קרה, בשמן אבוקדו ולא בשמנים מזוקקים ומתועשים.

 

כדאי להקפיד על כמה כללי אצבע חשובים:

  • אכילת ארוחות קטנות ותכופות, לפי תחושת הרעב
  • אכילה איטית, תוך כדי לעיסה טובה
  • טחינת מאכלים מתאימים – פירות, מרק ירקות, אגוזים
  • הימנעות מסיבים ארוכים שעלולים ליצור חסימה מסוג בזואר: סלרי, אפרסמון, ציפה וקרום הפלחים בפירות הדר, סיבים של המנגו והאבטיח, סובין מוסף למוצרי מאפה, גבעולי פטרוזליה, כוסברה, שמיר וכד'.
  • להקפיד על מזונות נוגדי דלקת, כפי שפורטו לעיל.

חזרה לאכילה רגילה

יש לעבור בין מצבי האכילה בהדרגה ובמתינות. נסו לאכול סוג מזון חדש אחד כל 24 שעות, תוך הקשבה והתחשבות בתגובות הגוף. אם הכל עובר בשלום, הוסיפו עוד סוג מזון. השתדלו להימנע ממאכלים מורכבים בשלב המעבר, כדי שלא תתקשו לזהות את המרכיב הבעייתי, אם יהיה כזה.

 

מומלץ לנהל יומן מעקב עצמי ולהביא אותו לדיון עם הדיאטנית.

 

המלצות תזונה ספציפיות למחלת קוליטיס כיבית

כל האמור לעיל נכון במקרה שאתם סובלים משלשולים. יש מקרים, בעיקר עם קוליטיס, בהם תחושו דווקא קושי בהתרוקנות, עצירות. במקרה כזה כדאי לשלב יותר סיבים בתזונה – פירות, ירקות טריים וכד' - אך לעשות זאת במתינות ועדינות.

במקרה שאתם סובלים מדימום, כדאי להפחית באופן משמעותי במלח ותבלינים חריפים, על מנת למנוע את גירוי הרירית הרגישה והמכויבת.

 

שתייה

שימו לב איך אתם חשים כשאתם שותים משקאות שונים בטמפרטורות שונות; לפעמים שתייה קרה בעייתית יותר עבור מערכת עיכול רגישה. יחד עם זאת, כדאי להקפיד על שתיה מספקת להשלמת מאגרי הנוזלים, במיוחד בזמן שלשולים.

 

שתייה בזמן ארוחה עלולה להקשות על העיכול ולעודד היווצרות גזים. מומלץ להימנע משתייה מוגזת, ולעבור לשתיית חליטות ללא קפאין.

  

תוספי תזונה

עקב דלקת הממוקמת באזורי ספיגה קריטיים, המקשה על עיכול וספיגה של מזונות שונים, רוב הסובלים ממחלות מעיים זקוקים לתוספי תזונה: מינרלים כמו ברזל, אבץ ואשלגן, וויטמינים כמו B12, חומצה פולית וויטמינים נוספים מקבוצה B. מומלץ לשקול ליטול נוגדי דלקת כמו כורכומין או אומגה 3.


את כל התוספים יש ליטול לאחר התייעצות עם דיאטן קליני או רופא. 

 

טיפול משלים

בנוסף לטיפולים התרופתיים מומלץ ללמוד ולהבין את נושא התזונה בשלבי המחלה השונים, ולהיעזר בטיפולים משלימים מסוג רפואה סינית, דיקור וצמחי מרפא, טיפולי גוף כמו שיאצו, וכן לדאוג לרגיעה נפשית באמצעות מדיטציות וטיפולי גוף נפש.

 

 

מאמרים נוספים:

שיתוף

שאלות נפוצות

כן נכון ולא נכון. התגובות הינן שונות ממטופל למטופל – ההתאמה האישית צריכה להיעשות בתוך עולם מושכל של מאכלים מסוימים והבנה מעמיקה את משמעות התזונה במחלות אלה. נכון שיש חולים שמשתפרים מאוד עם דיאטות טבעוניות ולאחרים דווקא דיאטת פחמימות מרגיעה את הבטן. יחד עם זאת, יש כללים שנכונים לכולם, כמו הימנעות ממזון מתועש ומעובד (חטיפים, מזון קפוא מוכן, עוגות וממתקים, משקאות קלים ומוגזים וכד'), אכילה מסודרת עפ"י תחושות הרעב והשובע, הכנת מזון ביתי ועוד.

אי סבילות ללקטוז (סוכר החלב) שכיחה בקרב חולים במחלות מעי דלקתיות ובמיוחד במצבים של דלקת פעילה וריבוי יציאות, לכן במצבים מסוימים יומלץ להפחית צריכת מוצרי חלב ניגר ולהעדיף מוצרי חלב דלי לקטוז או תחליפים כגון טחינה, טופו, ממרחי אגוזים. בחלק מהמצבים ניתן להיעזר בתוסף לקטאז ולעיתים יומלץ תיסוף בסידן וויטמין D על מנת לוודא צריכה מספקת ולהפחית סיכון לפגיעה בצפיפות העצם. במצבים בהם אין אי סבילות ללקטוז, אין המלצה להימנע ממוצרי חלב באופן גורף. כמו כן, מוצרי חלב מותססים כגון יוגורט יכולים לתרום לשגשוג חיידקים ידידותיים במעי. באופן כללי מומלץ להעדיף מוצרים ללא תוספת סוכר, ללא חומרים מתחלבים וללא חומרים משמרים.

קודם כל יש לוודא שזהו לא מצב חריף שמסמן חסימת מעיים. בחילה מרמזת על תהליך של מחלת קרוהן פעילה, בקוליטיס הבחילות נדירות יותר. אז קודם כל – לבדוק את המצב ולנקוט בטיפול לאיזון הדלקת. ניתן לנקוט במספר אמצעים  כמו: ג'ינג'ר – טרי או מיובש, למצוץ או לחלוט ולשתות בזהירות. פלח לימון – למצוץ או לשים בתה. לאכול דברים יבשים, כמו צנים או קרקר. להימנע מאוכל מטוגן  ושמן.  להקפיד על ארוחות קטנות ותכופות, להשתדל שלא לאכול מאוחר בלילה. יש לא מעט תרופות כיום שניתן ליטול, כמובן – בהתייעצות עם הרופא שלך.

 

יש תבלינים טריים שיש להם תרומה של מינרלים לגוף, יש כאלה שיש להם השפעה קלה של צמחי מרפא (כמון, למשל, מוריד את הגאזים שאחרי אכילת קיטניות) יחד עם זאת, מעי מודלק וחולה יעדיף מזון "נקי" מתיבול כלשהו.

חולי מעיים יתקשו למצוא אוכל מתאים במסעדות ובתי קפה. לרוב אלה מאכלים שמכילים תוספות מלאכותיות כמו אבקות מרק ורטבים מוכנים, כמו כן האוכל במסעדות מתובל יתר על המידה ו/או מטוגן. אם בכל זאת חייבים לאכול בחוץ, אפשר להזמין דג אפוי, תפוח אדמה אפוי, פרגית או סטייק עוף "על הגריל". אפשר גם לבקש מיץ גזר וחליטות צמחים.

פירות וירקות מכילים הרבה סיבים, מסיסים ולא מסיסים. כאשר יש עומס של סיבים, במיוחד הסיבים הארוכים יותר, הם עלולים להצטבר במקום המוצר וליצור חסימה. זו הסיבה שיש להיזהר באכילת סיבים. יחד עם זאת, אם לא ניתנה הנחיה על ידי הרופא להימנע מאכילת פירות וירקות אין צורך להימנע מהם – ניתן לאכול פירות מקולפים, כמו אגסים ותפוחים, פירות עם ריכוז גבוה של סיבים מסיסים כמו בננות ופפאיה, ירקות עדינים כמו מלפפון, ירקות מאודים כמו דלעת (אלה אם כן ניתנה הנחיה ברורה להימנע מכך). מומלץ להכין מיצי ירקות ופירות בבית.

חסימת מעיים יכולה להיגרם כאשר יש היצרות משמעותית של חלל המעי הדק, בו יכולות להצטבר שאריות מזון כמו סיבים תזונתיים, בעיקר מסוג הסיבים הארוכים, לדוגמא סלרי, אבטיח, אפרסמון, סיבים ארוכים בבטטה ועוד. סיבים אלה עלולים ליצור חסימה המכונה פיטובזואר. מסיבים קצרים יותר כמו שיש בדגנים מלאים ופירות וירקות אחרים, אפשר מקולפים, אין צורך להימנע. יחד עם זאת חשוב מאוד להקפיד על לעיסה טובה, על ארוחות קטנות, לאכול בשימת לב. במקרה של חסימה מרגישים כאב חד מאוד, בחילה עד הקאה, היעדר מוחלט של יציאות. מה לעשות: להימנע מאכילה, לנוח. חשוב - להתייעץ עם הרופא המטפל או/ו לפנות למיון.

לאחרונה התפרסמו מחקרים חדשים המצביעים על קשר ברור בין תזונה לבין התפתחות והחמרה של מחלת קרוהן. בנוסף, המחקרים על השפעת חיידקי המעיים על IBD גם שופכים אור חדש על הנושא. מרבית הרופאים כבר ממליצים על קבלת ייעוץ והכוונה מקצועיים ע"י דיאטנים מקצועיים.

תלוי איזה סיבים, תלוי באיזה שלב של מחלה (עם/בלי שלשול). אנחנו מחלקים את הסיבים למסיסים ובלתי מסיסים. הסיבים המסיסים נמצאים בגוף הפירות, כמו בננה, תפוח, מנגו, מלון, וגם בירקות מסויימים כמו מלפפון, עגבניה מקולפת, כמו כן בדגנים מקולפים. אלה הם סיבים המתאימים למצבי שלשול, במינון המותאם כמובן. הסיבים הבלתי מסיסים נמצאים בקליפות של פירות וירקות, בקליפות של הדגנים והם קשים יותר לעיכול. ניתן לאכול אותם כשנמצאים ברמיסיה והעיכול תקין.

כל קמח לבן לא מכיל דבר פרט לעמילן, מעט חלבון, שהוא גלוטן בעיקר. הוא כמעט נטול ויטמינים ומינרלים שנמצאים בקמח מלא, וכנ"ל לגבי הסיבים התזונתיים. בדגן מלא יש גם נבט, העשיר מאוד בשמן צמחי עם חומצות שומן חיוניות, ויטמינים ומינרלים רבים, כמו ויטמין E, ויטמיני B ועוד. במצב של דלקת פעילה כשיש שלשול או היצרות המעי וסכנת חסימה, מקובל להמליץ על צריכת לחם לבן ומוצרי מאפה מקמח חיטה לבן. אנחנו יודעים כיום שחולים רבים סובלים מרגישות לגלוטן שאינה צליאק, בייחוד רגישות לחיטה , לכן מומלץ להתנסות בקמחים אחרים כמו כוסמין, שיפון, קמח אורז. במצב של רמיסיה מתקדמים לדגנים מלאים, בהדרגה.

נפריד: טיגון קל אשר נעשה, בשמן מכבישה קרה – הינו סביר.

טיגון עמוק, בייחוד טיגון תעשייתי (כמו פלאפל, שווארמה שמתחממים במשך שעות ארוכות) – הינו מזיק ביותר. הסבר: במהלך חימום של שמן נוצרים בו חומרים בעלי השפעה מעודדת דלקת, מעלה סיכון לתהליכים דלקתיים, לסתימת עורקים, סיכון לתהליכים סרטניים ומקשה על העיכול. אלה הם הרדיקלים החופשיים. כמה שהשמן מחומם יותר זמן ולטמפ' גבוהות יותר – כך יש בו יותר רדיקלים חופשיים ועולה הסיכון לדלקתיות יתר.


ישנם מצבים של תת ספיגת שומן. האילאום הסופי אחראי על ספיגת מלחי מרה המשתתפים בתהליך ספיגת השומן במעי. במצבים של דלקת פעילה באזור זה או לאחר כריתה ניתוחית של חלק זה לעיתים מתפתח מצב זמני של תת ספיגת שומן שבא לידי ביטוי בריבוי יציאות וצואה שומנית. במצבים אלו מומלץ להימנע ממזון מטוגן. ניתן לצרוך שומן, אך בכמויות קטנות לאורך היום.

המידע מועבר מטעם חברת טקדה ישראל בע"מ

גולש/ת יקר/ה המידע והתכנים באתר נועדו להרחיב את הדעת ולשמש כמידע כללי בלבד. תכנים אלו אינם מהווים חוות דעת, עצה מקצועית או תחליף להיוועצות ישירה עם איש מקצוע מתאים באשר לטיפול הנדרש ואינם המלצה לנטילת תרופה כזו או אחרת.

IL/EYV/1216/0093